מנורה מבטחים החזקות בע"מ נ' דולינסקי ואח'

פסק דין

התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב מבוטח התובעת בתאונה הנדונה, בה היו מעורבים שלושה כלי רכב. בתום שמיעת הראיות התברר כי אין מחלוקת שרכב הנתבעים 2 – 3 הדף את רכב הנתבע 1 לעבר רכב התובעת, וכתוצאה מהדיפה זו, פגע רכב הנתבע 1 ברכב התובעת. נוכח מסקנה זו, לא היתה גם מחלוקת שהנתבע 1 אינו נושא באחריות לנזקי רכב התובעת, וכי דין התביעה נגדו להידחות (ראה הודעת ב"כ התובעת בעמ' 13 לפרוטוקול).

נותרה המחלוקת בין הנתבעים 2 – 3 לתובעת. לעניין זה, בתום שמיעת העדויות והסיכומים, נתנו ב"כ בעלי הדין הסכמתם למתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984, ללא נימוקים. למרות הסכמה זו, מצאתי לנכון לנמק החלטתי, אך בהתחשב בהסכמה, אנמק את הדברים בקיצור רב.

מהעדויות כולן עולה שעובר לתאונה נסע רכב התובעת בשול השמאלי של הכביש, וכי רכב הנתבעים 2 – 3 שנסע בנתיב השמאלי שבכביש פגע ברכב הנתבע 1 שהיה לפניו, והדפו אל עבר רכב התובעת. עם זאת, שתי מחלוקות נותרו להכרעה. האחת היא לגבי כיוון נסיעת רכב התובעת. הנתבעים 2 – 3 טוענים שעובר לתאונה רכב התובעת נסע לאחור בשול הדרך; התובעת טוענת שהרכב היה בתנועה קדימה, לקראת עצירה מוחלטת. השנייה, והיא מחלוקת משפטית יותר, מתייחסת למשמעות הנסיעה לאחור. ב"כ הנתבעים 2 – 3 טוען שמאחר ואילולא נסע רכב התובעת לאחור הוא לא היה נפגע, ורכב הנתבע 1 היה פוגע בגדר ההפרדה שבמרכז הכביש, יש לקבוע שבכל מקרה הנהג מטעמו אינו נושא באחריות לפגיעה; ב"כ התובעת טוען שגם אם אקבע שאילולא נסע רכב התובעת לאחור הוא לא היה נפגע, אין בכך כדי לשחרר את נהג הנתבעים מאחריות לפגיעה שנגרמה ברשלנותו שלו.

בחנתי את מכלול הראיות והעדויות. הגעתי למסקנה שאכן נהגת רכב התובעת נהגה רכבה לאחור עובר לתאונה. כך עולה למעשה מכל עדויות ההגנה, ארבע במספר. עם זאת ולמרות זאת, הגעתי למסקנה שהאחריות לתאונה רובצת על הנתבע 2 שבהתרשלותו גרם לפגיעה ברכב התובעת. אינני מקבלת את הטענה שמאחר ורכב התובעת לא אמור היה להימצא בטווח הפגיעה, אין לתובעת זכות לתביעה. אם רכב התובעת נסע לאחור בניגוד לדין, יש לטפל בכך במישור פלילי או תעבורתי. אין בכך כדי להתיר את הפגיעה בו. לפיכך יש להפחית מהפיצוי רק את אותו חלק בנזק שהוחמר עקב כך שכתוצאה מהנסיעה לאחור, עוצמת המכה היתה רבה יותר. יש להדגיש שמאחר והנתבע 2 פגע ברכב הנתבע 1 מאחור, אין מקום לטענה שנהגת התובעת, בנסיעתה לאחור בשול הדרך, גרמה או תרמה להתרשלותו של הנתבע 2, וגם לא עלתה כל טענה מעין זו. כאמור, הטענה יכולה להתייחס רק להחמרת עוצמת הפגיעה.

לאור האמור, בשים לב להסכמת הצדדים, על דרך הפשרה, ומכוח סמכותי לפי סעיף 79א הנ"ל, אני אומדת שיעור ההחמרה ב – 25%. התוצאה היא שהתביעה נגד נתבע 1 נדחית, התובעת תישא בהוצאות כל אחד מעדי הנתבע 1 בסך של 350 ₪ לכל אחד מהם (3 עדים) ובהוצאות הנתבע 1 עצמו בסך של 500 ₪. הנתבעים 2 – 3 ישלמו לתובעת 75% מסכום הנזק, בסך של 26,324 ₪ צמוד מיום 15.08.07 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר העדה כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 10% בתוספת מע"מ. כן תשלם הנתבעת 3 את הוצאות 2 העדים מטעמה בסך 350 ₪ לכל אחד מהם. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין .

ניתן היום, ה' שבט תשע"ד, 06 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: